הפסיכולוגית התרבותית מישל גלפנד ( Michele Gelfand ) מסבירה שניתן לחלק תרבויות ל-2 קטגוריות: הדוקות ורופפות. אותו דבר לגבי עסקים.
תרבויות עסקיות הדוקות מדגישות משמעת, המיושמת על ידי מנהלים בטוחים והחלטיים, ואשר מסתמכים בעיקר על עצמם. תרבויות עסקיות רופפות, לעומת זאת, מעצימות שיתופי פעולה, כאשר מנהלים מעודדים אוטונומיה בין העובדים.
שתי תרבויות עסקיות אלה יכולות להצליח. אבל מה קורה כשהן צריכות להתמזג בעקבות מיזוגים ורכישות?
במחקר של מאות מיזוגים ורכישות מצאה גלפנד כי מיזוגים ורכישות כאלה כרוכים במשא ומתן ארוך יותר, ומביאים להורדת מחירי המניות. "כשהייתה אי התאמה תרבותית בולטת, החברה הרוכשת הפסידה 30 מיליון דולר בממוצע תוך חמישה ימים מההודעה על המיזוג", מסבירה גלפנד.
ובכל זאת יש אפשרות אחרת. מנהלים שממפים סיכונים תרבותיים לפני החתימה, ומאוחר יותר יוצרים אסטרטגיית אינטגרציה המבוססת על מיפוי סיכונים, יעדי מיזוג ורכישה ושימור בעלי העניין – מסוגלים לקבל את ההחלטות הנכונות, במיוחד בנוגע לאיזון בין-תרבותי. אנחנו עדים למיזוגים ורכישות שהצליחו למרות השוני התרבותי וזאת מאחר שמנכלים הבינו שהתרבות של הנרכשת היא זו שמאפשרת הצלחתה לאורך שנים וכדי להמשיך ולשמר את ההצלחה יש לאפשר לה להמשיך ולקיים את תרבותה. מנכלים אלה הגדירו יעדים ואפשרו את האוטונומיה בדרך להשגתם.
התחילו בזיהוי סוגי התרבויות וזכרו שלשתי התרבויות יש יתרונות.